קרבן שתי הלחם- מהותו של חג השבועות

לחג השבועות יש קרבן מיוחד: קרבן שתי הלחם ושני כבשים לקרבן שלמים.

"ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה, בכורים לה' והקרבתם על הלחם... ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים..." (ויקרא כג יז(

קרבן שתי הלחם ושני כבשי עצרת הם המצוה היחידה המיוחדת לשבועות ואין לו מצווה אחרת שמיוחדת לו. אם כן, צריך להבין מה משמעותו של קרבן זה שבו בחרה התורה ליחד את חג השבועות?

וצריך לתת את הדעת על שתי שאלות:

א. מדוע התורה מצווה להביא אותו חמץ, הרי החמץ מסמל את היצר הרע שנקרא שאור שבעיסה ולכן בכל הקרבנות התורה אוסרת להקריב חמץ, "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'", ומדוע דווקא בשבועות חייבים להביא חמץ?

ב. מדוע הכבשים שבאים יחד עם שתי הלחם הם שלמים. הרי אין אף קרבן ציבור של שלמים כי זו נראת מדריגה נמוכה שגם הבעלים יכולים לאכול מהקרבן וא"כ מדוע דווקא בקרבן של שבועות יש שלמי ציבור?

המהר"ל ב"תפארת ישראל" (פרק כה') עומד על שאלות אלו ואומר:

במסכת קידושין אומרת הגמרא, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, כל זמן שאתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרין ביד יצר הרע". ולפי זה, אומר המהר"ל, "ולכך ביום מתן תורה היו מביאים ב' הלחם שהיו של חמץ כי היצר הרע הוא שאור שבעיסה ... כי אין צריך להרחיק אותו עם התורה ולכך המצוה להקריב החמץ ביום מתן תורה". כלומר אמנם החמץ מסמל את היצר הרע, אבל כיון שהתורה היא שמירה מיצר הרע וביום מתן תורה מתגלה כח התורה, אין צורך לפחד ולהתרחק מהיצר הרע ביום זה ולכן אפשר גם להביא חמץ לקרבן.

המהר"ל ממשיך ומעמיק את ההסבר ואומר "...ולכך ראוי שיהיו שני לחמי תודה בעצרת חמץ... ולא כמו שאר קרבנות שאסור להקריב חמץ אל המזבח, כי היצר הרע מרוחק מן עבודת ה' יתברך, אבל ביום מתן תורה שהתורה שומרת מן היצר הרע עד שאינו מושל באדם אין הרחקה אליו". כלומר לא רק שאין צורך להתרחק מהיצר הרע ביום זה אלא אדרבא יש עניין להשתמש ביצר הרע לטוב ולנצל אותו לעבודת ה'. כשאנחנו מביאים קרבן חמץ אנחנו מראים שאנו משתמשים בכוחו של היצר הרע לטובה וזה הופך את הרע שבעולם לדבר טוב ומתקן אותו.

השימוש ביצר ברע לטוב הוא למעשה תכלית בריאתו של היצר הרע, כדברי המדרש בבראשית רבה (פרשה ט') על הפסוק "וירא א-לוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"- "...טוב- זה יצר טוב. מאוד- זה יצר הרע". כלומר שאת היצר הרע אפשר להפוך לטוב ואז הוא לא יהיה רק טוב אלא "טוב מאוד".

סיוע להבנה זו שקרבן חמץ בשבועות מסמל את ביטול היצר הרע, מביא ר' צדוק מלובלין ("פרי צדיק" לחג השבועות, אות י') מהזוהר (מתורגם): "בקרבן העומר התבטל יצר הרע... ולכן נקרא עצרת שיש בה ביטול היצר..." וכן כתוב במדרש, "בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעקר יצר הרע מליבם".

המהר"ל אומר שהבנה זו שהקרבת החמץ בשבועות מסמלת את תיקון העולם, מסבירה גם את העניין שמקריבים קרבן שלמים של ציבור ביחד עם שתי הלחם. "וזה כי היום הזה התחתונים הם העיקר, במה שירד ה' יתברך עם כל העליונים לתחתונים, לתת תורה לתחתונים... לפיכך ביום הזה נבחר החמץ... ועימהם שני כבשי עצרת לזבח שלמים. מפני כי יום זה הקב"ה פונה לעוה"ז... וזה מפני כי ביום זה יש שלום וחיבור לעליונים עם התחתונים" ענינו של קרבן שתי הלחם הוא לסמל את השפעתה של התורה בעולם ותיקון העולם, היא מתקנת את היצר הרע ואת החומריות של העולם הזה עד כדי כך שגם האוכל שהאדם אוכל יש בו קדושה. העובדה שזה קרבן ציבור שנאכל לישראל היא לא מראה על מדריגה נמוכה, אלא על הכח שיש ביום זה להשפיע קדושה גדולה על העולם החומרי שלנו.

לפי זה נוכל גם להבין את מה שאומרת הגמרא במס' ר"ה (טז' ע"א) : "ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן". הגמרא אומרת שמכיון שבעצרת זה הזמן שבו הקב"ה דן על עתיד פירות האילן התורה מצווה להביא את שתי הלחם כדי שיתברכו הפירות.

ואומר רש"י, כיצד הבאת חיטה תברך את פירות האילן הרי חיטה היא תבואה ולא פרי עץ? ומסביר רש"י, שלפי ר' יהודה העץ שאכל ממנו אדם הראשון היה חיטה ולכן אפשר לברך את פירות האילן ע"י הבאת קרבן חיטה שבעבר היתה פרי.

אך עדיין יש לשאול אם כיום החיטה איננה פרי מדוע בכל זאת דווקא אותה מביאים לברך את פירות האילן?

אלא שלפי האמור לעיל כיוון ששבועות מסמל את תיקון העולם אז יש מקום לומר שבשבועות גם החיטה חוזרת היות מתוקנת והיא כביכול חוזרת ביום זה להיות פרי.

ונקוה ששכמו שר' צדוק אומר (שם) "בכל שנה כשבא זמן זה מתעורר קדושת הזמן זה שהוא ביטול השאור שבעיסה" כך נזכה ביום זה לביטולו הגמור של היצר הרע ולתיקון העולם השלם.