איפה משה רבינו היה במעמד הר סיני?

על השאלה המופיעה בכותרת רוב האנשים עונים בדרך כלל "על הר סיני", כאלו המכירים את אגדות התלמוד יענו "הוא עלה לשמים לקבל את התורה", אבל אם תתבוננו היטב בפסוקים הבאים שמן הסתם כבר קראתם אותם עשרות פעמים נראה כי תגלו שהתשובה היא בכלל אחרת.

שמות פרק יט – כ

(טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר: (יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד: (יט) וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: (כ) וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה: (כא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב: (כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה': (כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ: (כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם: (כה) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם ס
(א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: ס
(ב - ג) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ ...(כל עשרת הדברות) לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: פ
(טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: (טז) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת: (יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: (יח) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים: פ

ביום השלישי, היום המיועד, הקב"ה מתגלה על הר סיני, בשלב זה כל העם כולל משה נמצאים בתחתית ההר. בעקבות קריאתו של הקב"ה (פסוק כ) משה עולה לראש ההר. בראש ההר מתפתח דו שיח מאד משונה בין משה לקב"ה, ה' מבקש שמשה ירד לעם ויזהיר את בני ישראל לא לעלות בהר. משה "מזכיר" לקב"ה שהעם כבר הוזהר בדבר ואין צורך להתריע בו בשנית, אך הקב"ה מתעקש ושולח את משה בכל זאת לתחתית ההר ע"מ להזהיר את העם.

משה (פסוק כה) יורד בציווי ה' ואומר להם את דבר ה'. פתאום (פרק כ פסוק א) ללא כל התראה מוקדמת בזמן שמשה נמצא בתחתית ההר ומדבר אל העם, הקב"ה אומר את עשרת הדברות. משה נמצא בתחתית ההר יחד עם כל ישראל בזמן מעמד הר סיני!!!

בעקבות הבנה זאת לא קשה להבין כיצד מיד לאחר עשרת הדברות (פסוק טז) בנ"י מבקשים ממשה שיתווך בינם לבין ה'. משה הרי היה לידם בזמן עשרת הדברות ולכן הם יכולים לפנות אליו. בעקבות בקשה זו משה עולה שנית אל ההר, אך הפעם לא מתוך קריאת ה' אליו אלא בעקבות שנשלח לשם ע"י העם.

למה משה נמצא דווקא בתחתית ההר?

מדוע בעצם ה' התגלה לבנ"י דווקא כשמשה היה בתחתית ההר? מה דבר זה בא ללמד אותנו? נראה לי כי ניתן לתת שתי תשובות לעניין שבבסיסן שני רעיונות מנוגדים.

התשובה הראשונה, היא אולי גם הפשוטה יותר. מיקומו של משה יחד עם כל העם בזמן המעמד המכונן ביותר של עם ישראל, בא להצביע על שוויון. נכון משה הוא אדון הנביאים, הוא אשר רואה את עצמותו של הקב"ה באספקלריה מאירה, ועליו נאמר פה אל פה אדבר בו. ובכל זאת במעמד ההתגלות לכל העם, אותו מעמד אשר הוא הבסיס לאמונתנו בה' ובדבריו, משה שווה לכל העם. בבסיס של האמונה בקב"ה אין כל הבדל בין משה רבנו לבין הקטן שבישראל. את הבסיס הזה משה פיתח והצליח להביא לשיא יכולת המיצוי, אבל בבסיס של האמונה כולם שווים.

התשובה השניה מבוססת על דברי ספר העיקרים. בפרקים בהם ר' יוסף אלבו עוסק בעניין הנבואה, לאחר שהוא מתאר את הדרגות הרוחניות הנדרשות ע"מ להיות נביא הוא מביא חידוש גדול לגביי קבלת הנבואה וכה דבריו (ספר העיקרים מאמר ג פרק יא)

הנבואה תחול על האדם על ההדרגות שכתבנו כשלא יהיה שם נביא יהיה כלי להגעת על הבלתי מוכן, אבל כשיהיה שם נביא כבר תגיע הנבואה על הבלתי מוכן בזולת אלו ההדרגות.

אומר ספר העיקרים, כי כל אדם יכול לקבל נבואה, גם אם הוא אינו מוכן לכך מצד עצמו, ע"י נביא אשר משמש כצינור להשראת הנבואה על כל הסובבים אותו. הדוגמא שמביא לכך ספר העיקרים היא הדוגמה שלנו, של מעמד הר סיני, בו כל העם קיבל נבואה באמצעות משה.

וזה דבר נתאמת מציאותו בשעת מתן תורה שהגיעו כל ישראל טפשיהם עם חכמיהם למעלת הנבואה, אמר הכתוב את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש (דברים ה' י"ט). ולא למעלת הנבואה בלבד אבל למדרגת פנים בפנים שהיא המדרגה האחרונה ממדרגות הנבואה שאי אפשר שיגיע האדם אליה אלא בחסד אלהי, והיא היתה מדרגת משה רבנו עליו השלום, אמר הכתוב עליו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות ל"ג י"א), ונאמר גם כן במדרגת כל ישראל בשעת מתן תורה, פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש (דברים ה' ד').

והוא מבואר כי שש מאות אלף רגלי שיצאו ממצרים מורגלים בעבודה קשה בחומר ובלבנים לא היו ראויין למדרגה גדולה כזו, ואף על פי כן הגיעו אליה באמצעות משה רבנו עליו השלום ...

מתוך דברים אלה בעצם ניתן לומר שהסיבה לכך שמשה נדרש להיות בתחתית ההר בזמן מעמד הר סיני, היא הפוכה מהסיבה שנתנו בתשובה הראשונה. משה אינו שווה לעם אלא הוא מעל כל העם, אבל כדי שבנ"י שאינם ראויים לנבואה יקבלו את החיזיון האדיר של מעמד הר סיני אין ברירה וצריך להביא להם את הנבואה באמצעות משה. ע"מ שבנ"י יקבלו את הנבואה ממשה, משה צריך להיות יחד איתם בתחתית ההר והוא אינו יכול להיות מנותק מן העם בפסגת הר סיני.

שתי תשובות שהן אחד

אומנם שתי התשובות שנתנו למיקומו של משה בתחתית ההר בזמן אמירת עשרת הדברות מבוססות על רעיונות הפוכים של שוויון בין כל חלקי העם לעומת היררכיה ותלות במשה רבנו, אבל נראה כי ניתן לשלב בין שתי רעיונות מנוגדים אלו.

אפשר לומר שהשוויון והתלות במשה רבנו משמשים בערבוביא. מצד אחד לגביי קבלת התורה כל ישראל שווים וכולם מצווים באותה מידה לקיים את התורה וללומדה, אך מנגד ישנה את התלות במשה בעצם קבלת התורה. לא כל אחד מסוגל לעלות השמימה ולהוריד את התורה למטה אל הארץ, אבל דבר זה לא פוטר את האדם מלקיים את דברי התורה הזאת ולהגות ככל יכולתו.

כך משה רבנו בזמן המעמד הנשגב של אמירת עשרת הדברות, של התגלות ה' אל כל העם, נמצא בתחתית ההר, יחד עם העם. דבר זה מלמד אותנו את שתי העקרונות הללו, שמצד אחד כולם מקבלים את התורה כאחד ללא כל הבדל בין איש לרעהו, אך מנגד קבלת התורה עצמה תלויה באותו האיש אשר עלה לפני כן אל הא-לוהים ומסוגל לשמש כצינור שדרכו יעבור השפע אל כל העם.

שתי עליותיו של משה

בפסוקים שהבאנו לעיל מתוארות שתי עליות של משה אל ראש ההר, הראשונה בפרק יט פסוק כ עוד לפני מעמד הר סיני, והשניה מיד לאחריו בפרק כ פסוק יח. אם נתבונן היטב נראה כי שתי העליות הללו שונות בתכלית. בעליה הראשונה משה עולה כי ה' קורא אליו, מנגד העליה השניה נעשית בעקבות בקשת העם "דבר אתה עמנו ונשמעה". בתחילה משה עולה בציווי ה' ע"מ להתכונן ולהתארגן לקראת מעמד הר סיני, אך לאחר המעמד, כאשר כבר ברור כי משה הוא הצינור להעברת דברי ה' אל העם, עלייתו של משה היא בשליחות העם ולמענו.

משה רבנו והרב

נראה לי כי תפקידו של הרב דומה לתפקידו של משה רבינו במעמד הר סיני. כמו משה גם הרב בהתחלה היה על ראש ההר (או בישיבה) שם הוא ישב ולמד תורה במשך שנים רבות ועמל על עבודת ה' העצמית שלו. לאחר שהותו במקום לימודו הוא בא אל העם, ושם בין אנשי קהילתו הוא שווה אך גם בעל תפקיד. המחויבות לקיום התורה וללימודה שווה בין כל אנשי הקהילה כולל הרב, ואין לרב לראות את עצמו כקדוש מהם, אך מצד שני את התורה הם מקבלים דרך הרב ובתיווכו. אחריותו של הרב היא כי קהלו יקבלו ממנו את התורה אשר הוא ספג בהיותו 'על ראש ההר'.

בנוסף לכך גם לאחר שכבר נוצר הקשר בין הרב לקהילתו, לאחר שהתלמידים כבר נעזרים ברב לקבל את התורה אזי עלייתו של הרב שנית אל ראש ההר מקבלת משמעות נוספת, היא איננה עוד התעלות עצמית, אלא עליה בשליחות הקהילה ולמענה.