הרב מנחם פרומן - תורה עם חיות

בס"ד

 באחד הדיונים שערכנו במפגש ברקאי טענתי כי יש שני סוגים של רבני קהילה:

הסוג האחד, הנפוץ יותר, הוא הסוג של הרב הממקם את עצמו כמובדל מהקהילה, אך לא ככזה שמציב רף גבוה מבחינה תורנית ורוחנית לחברי הקהילה, אלא מחובר אליהם. ממילא, בקהילות כאלה, תמצא לא פעם חברי קהילה הנראים - ואולי אפילו יותר מכך - כיותר דבקים, ויותר מקפידים . הסיבה לכך איננה חולשתו של הרב, אלא היכולת של כל אחד מחברי הקהילה להתפתח מבחינה רוחנית מבלי מגבלות הקרבה שיש לרב ביחס לבני קהילתו, יהיו במקום שיהיו.

הסוג השני הוא הרבנים המציבים את עצמם במקום נעלה מקהילתם, מתוך רצון להוביל אותם אל מחוזות אליהם לא הגיעו, אל שפה שאותה לא הכירו.

אם נביט אל התנ"ך - אולי נוכל להראות בכך את ההנהגה של אהרון ומשה: אהרון- קרוב אל הבריות, אוהב שלום ורודף שלום, מגיע אל עם ישראל ולא עוזב אותם, ואילו משה - נוטה את אוהלו מחוץ לעם ישראל, עולה ויורד מהר סיני 3 פעמים כדי להוריד תורה לעם ישראל ולהוביל אותם אל ארץ הבחירה .

אותו סוג אחרון של הנהגה, אמרתי אז, ניתן לראות בפעילותו של הרב מנחם פרומן זצ"ל אצל בני קהילתו: בדרכו הייחודית, הצליח הרב מנחם להראות לבני קהילתו ולתלמידיו דרך חדשה בעבודת ה' ובהנהגה, דרך שרבים עוד ילמדו ממנה שנים רבות.

לאחר דברים, כששמעתי על פטירתו של הרב מנחם, נזכרתי בתכונה הבולטת שלו - תורה חיב ונושמת בכל רמ"ח ושס"ה. מדהים היה לראות ולשמוע את הלימוד שלו, לחזות בתפילתו, להכיר את היחס המיוחד כל כך לרעייתו ולילדיו.

אני תפילה כי הדברים יהיו לעילוי נשמתו, ושנכל ללמוד מעט מהחיות של תורה שהייתה לרב מנחם.