שואלין ודורשין

בס"ד

ישנו מעשה מפורסם באחד מהרבנים שנתמנה לכהן ברבנות, שלושים יום קודם הפסח ישב הרב בביתו וציפה לאנשי העיר שיבואו לשאול אותו בהלכות החג. והנה כבר הגיע ערב פסח, ואיש מאנשי העיר עדיין לא בא.

מתוך שציפה והתאכזב, גמר הרב בליבו שבשבת הגדול לא יינהג כמקובל ולא ידרוש בביהכנ"ס. מתפללי בית הכנסת, שלא ידעו על כוונתו של הרב,באו בשבת הגדול לבהכנ"ס כמידי שנה והמתינו לדרשה.

כיון שראו שהרב בושש מלבוא,נשלחו הגבאים אל ביתו ואמרו לו: רבנו, הקהל כבר נאסף בבהכנ"ס וממתיו לדרשה. מדוע רבנו אינו בא לדרוש?

ענה להם: איני בא לדרוש מפני שעדיין לא נשאלתי בענייני החג זה שלושים יום, וזו בעצם שאלתכם הראשונה...

הוסיף הרב ואמר: בגמרא אמרו כי שלושים יום קודם החג שואלין ודורשים בהלכות החג. לכאורה יש כאן אריכות לשון שאינה נצרכת. מילת "שואלין" מיותרת, די היה אילו נאמר: שלושים יום קודם החג דורשין... ?!

אלא כיוונה בהגמרא לומר ש"דורשין" תלוי ב"שואלין", במקום ששואלין - שאנדשי העיר באים לשאול את הרבבענייני הפסח, שם דורשין. אבל אם אין הקהל שואלין, אין צורך בדורשין.

דומני, כי במעשה זה טמון מסר חשוב בהבנת תפקידו של הרב.

על הרב לטעת בליבם של אנשי קהילתו את השאיפה לדעת ולהתקדם. הדרך הטובה ביותר ללמוד היא ע"י שאלת שאלות. השאלה פותחת את לב השואל ומביאה אותו להזדהות עם התכנים שהרב רוצה שיילמד. לגבי מי שאינו יודע לשאול, מוטלת על הרב החובה לפתוח את ליבו.

ואולי יש כאן מסר נוסף: הקשר בין ה"שואלין" ו"דורשין" מלמד אותנו שהרב צריך לדרוש בנושאים שלגביהם הציבור שואל. התכנים שהרב מעביר לעדתו, צריכים למצוא מסילות לשאלות, ולהיות רלוונטיים להתלבטויות ולאתגרים המטרידים את הציבור.

תורתנו, היא תורת חיים, וככזאת טמון בה מענה לכל שאלות הדור וההתמודדויות שהוא עובר.

כל אחד מבני הקהילה צריך לחוש שהתורה שהרב מלמד נוגעת לכל פרט ופרט מחייו ומהאתגרים שהוא עומד בפניהם.

בית המדרש לרבנים "ברקאי" הינו מקום בו ניתנת ההזדמנות לרבני קהילות, ולכאלה שמתעתדים לשמש ברבנות, להרחיב את ידיעותיהם ההלכתיות, וכן את יכולתם להתקשר עם בני קהילתם באופן הטוב ביותר, תוך שימת דגש על כל הסוגיות הרלוונטיות שעימם מתמודדת כיום קהילה בישראל.

מתוך כך שליחותם של אותם רבנים בקהילותיהם השונות, תביא ברכה גדולה והתקדמות להם ולצאן מרעיתם.