שאלה:
שלום רב,
אני מתפלל מדי בוקר שחרית במניין שמאלץ אותי לצאת בערך בזמן "ובא לציון" (המניין שלפניו לא מסתדר לי לצערי).
מאחר ואיני רוצה לפספס את המזמורים שאחרי ובא לציון, אני משכים לתפילה כדי לומר אותם עוד קודם "הודו" (כלומר, קורא את "תפילה לדוד" ואת "קווה" לפני "הודו").
האם נכון לעשות כן או שמא זה בבחינת מהפך צינורות הקדושה? האם יש פתרון נכון יותר ע"פ ההלכה בנסיבות האמורות?
תודה

תשובה:

שלום וברכה!

אכן מבואר בכתבי האריז"ל ובספה"ק שסדר התפילה הוא מדוייק להפליא ואין לחסר ולהשלים קטעים לפני התפילה ולאחריה שלא יהיה "מהפך בצינורות". אולם כשיש צורך לצאת, מבואר בשו"ע - שיצא אך רק לאחר אמירת ו"בא לציון", אולם ראוי שכל אדם ירגיל את עצמו להישאר כל התפילה כיון שלא התירו לצאת מהתפילה בקביעות אלא דוקא באקראי וכשיש צורך. לכן כשמזדמן צורך לצאת, יצא כאמור, וידאג להשלים לאחר התפילה מה שהפסיד, וזוהי הדרך הנכונה.

מקורות:
שו"ע קל"ב,ב', וברמ"א כ"ה,י" ג ע"פ הקבלה, ומ"ב שם ס"ק י"ד ונ"ו, ועי' כה"ח נ"ב סק"ב דסדר התפילה מעכב ע"פ סוד, אולם יש לציין שמובא בפוס' סדר דילוג על פסוקי דזמרא כדי להספיק להיות בתפילה עם הציבור אך אין כאן מקומו. וע' בס' אורחות יושר סי' ל"ח שרק באופן אקראי התיר מרן לצאת לאחר ובא לציון, ופסק"ת קל"ב,ה' כתב שגם אז יש להשלים לעצמו אח"כ סדר התפילה. יש לציין שלכא' יש חילוק בין השלמת פסוקי דזמרה לאחר התפילה שנחלקו הפוס' אם יש חיוב להשלימם לאחר סיום התפילה, לבין השלמת חלקים השייכים להמשך של סיום התפילה שאולי דומים יותר לברכות שמחוייב לברך בבוקר, שחייב להשלים כמ"ש הרמ"א נ"ב, א', (גבי השלמת פסוקי דזמרה עי' ב"ח נ"ב א'-ב' שאין להשלים, וערוה"ש שם ד' בדעת הב"י שאינו חייב להשלים, ובחיי"א י"ט,ה' ובאשי ישראל ט"ז, נ"ו שמשמע שחייב להשלים עיי"ש. ואולי זו כוונת השו"ע נ"ב, א').

בברכה רבה.
הרב נועם דביר מייזלס