היחס הנדרש מהרב לנהוג בצאן מרעיתו

בס"ד

בפרשתנו, נאמר פסוק הקשה להבנה: "וידבר ד' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" [שמות ו,יג]. מהו הפירוש של המילים "ויצום אל בני ישראל", נתקשו בזה המפרשים.

רש"י מבאר על פי המדרש [שמות רבה] "ויצום אל בני ישראל – צום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם". יש להסתפק, מהי כוונת רש"י, בצווי 'להנהיגם בנחת ולסבול אותם. האם הכוונה היא, להתנהג בנחת למרות העבודה הרבה שיש לעבוד עם העם. או הכוונה אפילו בסבל שיוצרים העם למנהיגים, מחרפים אותם ומגדפים אותם.

בעיון בדברי רש"י במקום אחר [במדבר יא,יב], מבואר כי הפירוש הנכון כאן, הוא הפירוש השני.

נאמר שם בפסוק, כי משה אומר: "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילִדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האֹמֵן את היֹנק על האדמה אשר נשבעת לאבֹתיו". מפרש רש"י בשם הספרי: "כי תאמר אלי – שאתה אומר אלי שאהו בחיקך. והיכן אמר לו כן? לך נחה את העם (שמות לב,לד), ואומר ויצום אל בני ישראל (שמות ו,יג) על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם".

והיינו, רש"י מחפש מקור לכך שאמר הקב"ה למשה לשאת את העם 'כאשר ישא האֹמֵן את היֹנק'. ומצא אצלנו בפרשה, 'ויצום אל בני ישראל', שם נאמר כי הצורה של ההנהגה של העם, היא "על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם", וזאת הצורה בה נושא האֹמֵן את היֹנק.

נמצינו למדים, כי הרב צריך לדעת, שחלק ממינויו לתפקיד, הוא גם על מנת שיתמודד כשמחרפים ומגדפים אותו, ולהמשיך ולנהוג עם צאן מרעיתו בנחת. זה לא אומר לסגת מדבריו. להפך, יש לו לרב לעמוד על משמרתו. אלא שהצורה בה יתמודד מול מחרפיו ומגדפיו, תהיה בנחת. דבר זה דורש הרבה עבודה, ולכן ייתכן כי מוטל עליו, לרכוש כלים בשביל לנהוג כך, כי זה תפקידו וזה ייעודו.