מחשבות של רב קהילה מלוד על הפרעות שקרו בעיר

ב"ה

הגענו לשכונת רמת אשכול לפני שלוש שנים , הצטרפנו לקהילה מיוחדת שהמשימה העיקרית שלה היתה להיות בעיקר 'פעילים חברתיים' לבוא לגור עם אחינו עולי הודו וגרוזיה, בוכרה ואתיופיה.

עם שלל פעילויות- שולחן שבת בו סועדים בצוותא צעירים וותיקים מידי שבת בשבתו, חלוקת תפוח בדבש לפני ראש השנה, משלוח מנות ומתנות לאביונים וכדומה, ובעיקר קשר חי של שכנות טובה ואכפתית.

לפתע הגיעו הפרעות, עברנו ימים ולילות לא פשוטים, בהם הפכנו כאן בקהילת רמת אשכול מ'משלימים מניין' לשליחי ציבור. ימים בהם נעטפנו בכל כך הרבה אהבה מעם ישראל מהארץ והעולם, חבילות, תרומות, ממתקים, ואנשים יקרים שבאו לחזק ולתמוך, לשמור ולהגן, פתאום הבנו שהסיפור הזה הוא לא רק שלנו, הוא גדול מאיתנו, הוא של עם ישראל לדורותיו, בארץ ובעולם.

פתאום מול מראות קשים של ספרי קודש מפוייחים, שרידי רכבים עשנים, ודירות שרופות, מתגלה הניגוד בין הרוע של הקמים עלינו לכלותנו, לבין הטוב הגדול של עם ישראל בארץ ובתפוצות, איך מגיע אדם בטיסה ישירה מארה"ב לכאן, ללוד, כי שמע שברמת אשכול צריכים עזרה, איך נשות הגרעין בגדרה מארגנות משלוח מטפחות לנשות הקהילה לקראת שבועות כי מן הסתם הנשים לא מצאו זמן להתחדש במטפחת חדשה לקראת החג.

גם באופן אישי, כרב קהילה בימים סוערים אלה, התמודדתי עם דילמות לא פשוטות:

• האם להשאיר את הילדים בשכונה או לא?
• מה לענות לאישה חרדה המטלפנת לפנות בוקר ומתלבטת האם להישאר בבית?
• איך מעודדים אדם שהותקף פיזית על ידי שכניו?
• איך מוצאים מילות חיזוק לקהילה ש'כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים'?
• האם מותר להוריד את המזוזה מחשש שהפורעים יזהו את הבית כבית יהודי?
• מה אומרים בשיעור או בשיחה לשוטרי משטרת ישראל?
• מה הלכות שימוש בפלאפון בשבת באירועים בטחוניים כאלה ואחרים?
• איך מרימים את הראש ואת הרוח אחרי מכות כאלה? ואיך צומחים מכאן הלאה?

בתחילת דרכי כרב קהילה, זכיתי להשתתף בתוכנית 'ברקאי' להכשרת רבני קהילות. במשך שנתיים של לימודים, קיבלתי יחד עם כעשרים רבנים עמיתים, כלים להתמודדויות עם מצבים שונים: הלכתיים, רוחניים, נפשיים וגם כאלה שלא נכנסים לאף אחת מההגדרות הנ''ל.

אני לא יודע האם הכרעתי נכון בכל צומת, אבל ללא ספק, היו לי כמה וכמה כלים ב'ארגז הכלים' של ברקאי.

נשיא המדינה, בחר לקיים את סיורו הראשון כאן ובהגיעו אמר:  'באתי להניף כאן את דגל מדינת ישראל', אל הדגל החברתי, הצטרפו עוד כמה דגלים- דגל הלאום, אחיזתנו פה בארץ ישראל, דגל הכבוד הלאומי, דגל המשילות והביטחון- אבל כולם נובעים מ'בשם אלוקינו נדגול'.

אל הדגל הזה מצטרפות ברוך ה' בקיץ הזה 10 משפחות שעוברות בימים אלה לגור בשכונה ועוד היד נטויה.

בעם ישראל מקובל שכשיש עת צרה לא עלינו, אנו לא רק יוצאים ממנה, אלא מתחזקים ממנה, ומשבר מוביל ללידה ולצמיחה חדשה- כדברי אשתו של מנוח אליו: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.

איתמר בן יעקב
רב קהילת רמת אשכול, לוד