מה עושים כשציבור הפסיד קריאת התורה בזמן הקורונה

 שלום לכבוד הרב. בעקבות הקורונה שבתי הכנסת היו סגורים ולא הותר לקיים תפילה במרחב הציבורי למשך מספר שבתות ורבים לא שמעו קריאה בתורה, רצינו לדעת כעת שהותר תפילה מחוץ לביכנ"ס:

א. האם צריך להשלים את הפרשה הקודמת שהחסירו אם מדובר על ציבור שהתפללו ללא ספר תורה?
ב. מה הדין אם רוב חברי הקהילה התפללו ביחידות בשבתות אלו?
ג. האם מספיק להשלים רק את הפרשה האחרונה, אם קשה לציבור להשלים את כל הפרשיות?
ד. האם אפשר לחלק ולהשלים חלק מהפרשיות בתפילת שחרית וחלק בתפילת מנחה של שבת?
ה. איך מתבצעת ההשלמה בפועל?
ו. מה יעשו יחידים שרוצה לשמוע קריאה שהחסיר ואין לו דרך לשמוע מס"ת? האם חומש יועיל?

תודה רבה ובשורות טובות.

שלום וברכה לשואלים הנכבדים !
חשוב להדגיש שאם מדובר על מניינים שיש בהם מרא דאתרא יש להתייעץ איתו בכל האמור.

כעת נענה בס"ד על סדר השאלות:
א. ציבור שהתפלל במניין ללא ספר תורה - כיון שכבר חל עליהם חובת הקריאה, צריכים להשלים את הפרשה שהפסידו.

ב. אם רוב מתפללי ביכנ"ס התפללו ביחידות - מעיקר הדין אינם חייבים להשלים כלל, כיון שלא חל על יחיד חובת קריאה. ואם רצו להחמיר ולהשלים - תבוא עליהם ברכה.

ג. יש אומרים שצריך להשלים את כל הפרשיות שחיסרו, כיון שיש חובה על הציבור לסיים את כל התורה בשנה, ויש אומרים שצריך להשלים רק את הפרשה האחרונה. למעשה הנוהגים כדעה האחרונה יש להם על מה שיסמוכו.

ד. נחלקו הפוסקים, האם ניתן להשלים את הקריאה לאחר חצות היום. למעשה רבים מבני אשכנז נהגו להשלים במנחה של שבת, אך לדעת בני ספרד והמקובלים - ישלימו בשבת הבאה.

ה. דרך ההשלמה: העולה הראשון (כהן) משלים את כל הפרשה הקודמת, ובנוסף את החלק שלו מהפרשה של שבת הנוכחית (לפחות ג' פסוקים). וחלק מבני אשכנז נהגו לעלות ג' עולים בס"ת הראשון, והרביעי מחבר בין הספרים, כמו בפרשיות מחוברות.

ו. אין להשלים את הקריאה בימי שני וחמישי.

ז. יחיד שרוצה להשלים את הפרשיות שהפסיד בציבור, נראה בפשטות שיכול לעשות כן מחומש.

חשוב להוסיף:
*ההתרשמות היא, שהציבור בתקופת הקורונה נחלק לשניים, יש את אלו שהתפללו ביחיד ויש שהתפללו במניינים יחד עם ספר תורה, ואם כן ברוב בתי הכנסת, לא יצטרכו להשלים את הפרשות הקודמות מעיקר הדין.

**בפרט אם מדובר על שבת שפרשיותיה מחוברת (כתזריע מצורע), כיון שלדעת חלק מהפוסקים אין לקרוא בשבת יותר מב' פרשיות, ובצירוף המצב בשטח, שעדיין התפשטות הנגיף קיימת, ואינו נכון להימצא זמן רב עם ציבור אנשים וגם יש בכך טירחא דציבורא. 

פסק הרמ"א (קל"ה ב'): "אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור – לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (ועי' לקמן סי' רפ"ב)".

ומקורו באור זרוע (ח"ב הלכות שבת סי' מה) וז"ל: "מעשה היה בקלוניא באחד שקבל בפתח-מלשון מריבה בשבת... ועיכב תפלה וקריאת תורה כל היום. וכשהגיע שבת הבאה צוה ה"ר אליעזר בר' שמעון זצ"ל.. שלא לדלג פרשה אחת מן התורה לפי כי מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה, כדי להשמיעה לעם מצות וחוקים.

ואין לך לומר כיון שעבר זמן קריאתה הלכה לה אותה פרשה לפי כי אין קבע בפרשיות לקרות פרשה זו בשבת זו וזו בשבת זו, אלא כי כן נסדרו הפרשיות. וראיה לדבר שאם יארע יו"ט בשבת ודוחין הפרשה של אותה שבת מפני פרשה של יום טוב, הלא מיד בשבת הסמוכה ליו"ט חוזר למקום שפסק, ולא אמרינן הואיל ונדחית תדחה, וכו'. ואין לומר שאין לקרות משום טורח צבור, דהא אמרי' במס' סופרים שאפי' בעבור פסוק אחד חוזר וקורא כל הפרשה כדפרישית לעיל, ולא חיישינן משום טורח צבור וכ"ש לכל הפרשה שאין לחוש לטורח צבור, כאשר אנו עושים ברוב פרשיות שאנו קורין שתים ביחד כשהם מרובים על שבתות השנים, וכך הוא מצוה מן המובחר".

ומשמע מדבריו שציבור שהחסיר קריאה בתורה צריך להשלים בשבת הבאה, אף שהדבר לכאורה נכפה על הציבור, כיון שהציבור מחוייב להשלים כל התורה בשנה. ואין בכך טירחא דציבורא וכו'. ויש לברר האם צריך להשלים את כל הפרשות כיון שצריך להשלים כל התורה בשנה, או שמא בזה כן אומרים טירחא דציבורא, ומה אם הביכנ"ס היה סגור לזמן ממושך והיחידים התפללו ביחיד או במניין ללא ספר תורה. ומה הדין אם באו להתפלל בביכנ"ס והיו פחות ממניין. כל זה כדלהלן.

הנה באור זרוע דן על מקרה שביטלו "שבת אחת", ודייק מכל המהר"ם מינץ, שדין השלמה הוא רק באופן זה, וכפי שמצינו בפרשיות מחוברות (תזריע מצורע, אחרי מות קדושים), אך ג' פרשיות בשבת אחת לא מצינו.
עפ"ז כ' המהר"ם מינץ;
א. בטלו ב' פרשיות - ישלימו רק האחרונה,
ב. ביטלו קריאה בשבת שקוראים בה פרשות מחוברות - אין להשלים כלל בשבת שלאחר מכן,
ג. אם בשבת הנוכחית קוראים ב' פרשות מחוברות - אין להשלים פרשה של שבת שעברה שביטלו,
ד. בטלו קריאה של פרשה אחרונה בחומש - אין להשלימה בשבת הבאה, שלא מצינו פרשות מחוברות מב' ספרים שונים, ועוד שכאשר משלימים פרשה צריך לחבר בין הפרשות ע"י עולה אחד שקורא משתיהן, וזה אינו נכון לעשות בב' ספרים.

אולם בספר הגהת מנהגים וכן באליה רבה דחו דיוק המהר"ם מינץ מהאו"ז, ולשיטתם, אפ' ביטלו קריאה של כמה שבתות, צריך להשלימן, שהרי צריך להשלים לציבור את כל התורה כמבואר באו"ז. גם לגבי מקרה ד. יש חולקים, בשו"ת דבר משה כתב שאפשר להשלים פרשה מספר אחר באופן שהעולה הראשון יקרא את כל הפרשה הקודמת, והעולה השני יקרא מתחילת פרשת השבוע (ראה כל זה במ"ב שם סע' ב).

והנה המג"א (שם סק"ד) שאין להשלים יותר מפרשיה אחת, כיון שלא מצינו לעולם שמשלימים יותר מזה, וכדברי המהר"ם מינץ, וכן עולה מדברי הגר"א, וכן נראה במקור הדין ברמ"א ובאו"ז. וכדברי המג"א פסקו אחרונים רבים, הדגול מרבבה (או"ח סימן קלה סעיף ב'), הבאר היטב (שם סק"ד') וכ"כ הפרי מגדים (א"א קל"ה ב'), וכ"כ בחכמת שלמה (שם). ונראה שכן נקט המ"ב (סק"ו) למעשה, בכך שהביא דעת הגר"א לאחר המחלוקת הנ"ל. ויש לסמוך על כך בפרט כשיש בכך טורח וקושי לציבור.

אולם מנגד כתב בערוה"ש (שם סע' ג') שיש להשלים את כל הפרשות, וכן כתב הגחיד"א (לדוד אמת סי' ט ס"ב). וכן נראה שנקט כה"ח (שם) שהביא פוסקים רבים שחלקו על המהר"ם מינץ, וכ"כ בשולחן הטהור (שם סע' ו') ולדבריהם אין הלכה כמהר"ם מינץ בכל המקרים שהובאו לעיל. וכן פסק בחזון עובדיה (ח"ב עמ' של"א, ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ט סי' כ"ח). וראה בספר הלכה ברורה (קל"ה אות ח') שכתב כמ"ש לעיל, שהרוצה להקל בזה ולא לקרוא יותר מב' פרשות יש לו על מה לסמוך.

דינים נוספים שהובאו בפוסקים לגבי השלמת הפרשה:
א. הולכים אחר רוב ציבור: אם הרוב שמעו קריה"ת בביכנ"ס אחר- אי"צ להשלים בשבת הבאה.
ב. קריאת שני וחמישי אין לה תשלומין, שהרי בכל אופן יקראו פרשה זו בשבת.
ג. אין להשלים בב' וה' קריאה של שבת, ובמקרה שביטלו קריאה של שבת, יקראו בב' וה' את תחילת הפרשה הבאה כרגיל, ובשבת ישלימו את הפרשה הקודמת (ראה מ"ב שם סע' ב').

דעת המ"ב (סק"ה וכפי שביאר בשעה"צ סק"ה) ע"פ השערי אפרים (שער ז' סע' ל"ט) שאם יש אפשרות להשלים את הקריאה במנחה של שבת, יקראו שבעה עולים קודם תפילת מנחה, ולאחר מכן יתחילו להתפלל תפילת מנחה כסדרה, אשרי ובא לציון, ושוב יקראו קריאת התורה של מנחה כרגיל. וכן נקטו עוד כמה מגדולי הפוסקים.

אולם לדעת פוסקי ספרד (שו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"א וב' ט"ז, כה"ח סק"ט, יבי"א ח"ד סי' ז') אין לקרוא הפרשה בזמן מנחה אלא ישלימוה בשבת הבאה, כיון שלא תיקנו לקרוא במנחה פרשה שלמה עם ז' עולים. ויש לכך טעם ע"פ הסוד (עי' מש"כ הגחיד"א בשו"ת חיים שאל שם בשם הזוה"ק, ובמנהגי בית אל דברי שלום סי' קל"ה באריכות), ונראה שכיון שכך עולה מדברי הרמ"א, נראה שכך נכון לנהוג. אולם לכאורה ניתן לדחות כיון שבמקרה של האו"ז, הדבר נכפה עליהם כל השבת, ומשמע שאם יכלו לקרוא במנחה היו עושים כן, אך אינו מוכרח. העיקר שיעשו כן בהסכמת הציבור.

וכעת נדון, מהי כוונת הרמ"א שכתב "אם בטלו", האם הכוונה מאונס או אף במזיד. ובדברי מרן המ"ב (סק"ה) מבואר שביטלו מחמת קטטה וכד' ולכן לא קראו בשחרית של שבת, וכפי שהבאנו לעיל. ובבה"ל (ד"ה אם) הביא בשם העטרת זקנים שהסתפק אם דין זה הוא דוקא בשוגג או אפילו במזיד. והביא שהפמ"ג ושולחן עצי שטים כתבו שמסתימת הפוסקים, משמע שאין חילוק ואף במזיד צריך להשלים. אולם בביאור הגר"א שלמד דין זה מדין תפילה, משמע שרק בשוגג ניתן להשלים כדין תפילת תשלומין (כמבואר בשו"ע סי' ק"ח). ואם כן בנידון שלנו, לכאורה לכל השיטות צריך להשלים.

והנה כתב השערי אפרים (שער ז' סע' ל"ט) שכל האמור הוא דוקא שהתפללו כרגיל בביכנ"ס והיה להם אונס שלא קראו בתורה אז צריכים להשלים. אולם אם לא היה להם מניין בביכנ"ס ולשבת הבאה הגיעו מניין אנשים שלא נכחו בביכנ"ס וכל אחד התפלל לבדו, אינם צריכים להשלים את הקריאה כיון שבשבת הקודמת לא חל עליהם חובת קריאה, כיון שלא היו מוגדרים כציבור שהפסיד קריאה.

אולם בשו"ת תשורת ש"י (ח"א סי' תנ"ט) חלק על דברי השערי אפרים, וכן דעת הג"ר בצלאל שטרן זצ"ל (שו"ת בצל החכמה ח"א סי' ז') והוסיף שכן מוכח ממקור דברי הרמ"א, האור זרוע (שבת סי' מ"ה) שראייתו מיו"ט שחל בשבת והקריאה של שבת נדחית מחמת הפרשה של יו"ט, ובשבת הבאה חוזרים לפרשה שנדחתה, ולא אומרים הואיל שנדחה ידחה. ואם כן הרי ביו"ט שחל בשבת לא חלה חובת קריאה של שבת ואע"פ כן צריך להשלים את הקריאה של שבת. ואין לחלק מיו"ט למקרה שהיה חסר מניין, כיון שגוף הלימוד של האו"ז הוא מיו"ט, ועוד שהאו"ז כתב להדיא שאף אם בטלו הקריאה מחמת "כל דבר" צריכים להשלימה, ואם כן גם במקרה שלא היו עשרה ודאי שצריך להשלים. עכ"ד. וכעת לא מצאתי את דיוקו באו"ז, ואדרבא יש להקשות שהרי באו"ז מדובר להדיא שהמניין נכח בביכנ"ס והתחייב בקריאה בתורה, וראייתו מיו"ט באה לומר שלא אומרים שידחה, ואף ביו"ט אפשר לומר שנחשב הדבר לציבור שהיה בביכנ"ס ולא קרא בתורה.

עוד כתב (שם אות י"ג) שדין תשלומי הפרשיות שביטל מוטל עליו כל השנה, שהרי חובה על כל ישראל להשלים את התורה פעם אחת בשנה. שהרי בעבר היו מסיימים בג' שנים, אלא שחלקו הפרשיות לכל שבתות השנה, כדי שתהיה קריאה בכל שבת ושבת. והביא עוד הרבה אחרונים שמשמע שלא כדברי השערי אפריים. שכן היה מעשה שהובא בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' ע"ה), והורה להשלים. ועוד מעשה היה בפראג שביטלו קריאת התורה מחמת גשם זלעפות, והורה הגאון הנודע ביהודה להשלימה בשבת הבאה. ובסוף (אות י"ב) כתב שאולי יש לדחוק שמדובר בכל המקרים בציבור שאמנם לא הגיע לביכנ"ס אולם התפללו בביתם במניין בלא ספר תורה, ולכן ציוו האחרונים שישלימו. עכ"ד. ומסוף דבריו משמע שניתן לדחות כל זה, אליבא דהשערי אפרים, אם נאמר שמדובר באנשים שהתפללו בביתם במניין, כיון שכך חל עליהם חובת קריאה, אולם אם מדובר שכל אחד התפלל בנפרד, אכן לא חל עליהם חובת קריאה.

גם בשבות יעקב (ח"ג או"ח סי' ו') נשאל בזה, בישוב שמתפללים כל השנה, ולפעמים נתבטל להם המנין, אם באותה שבת שיש להם מנין מחוייבים לקרות שתי פרשיות, והשיב דמלשון הרמ"א שכתב שאם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה כו' משמע דוקא אם לא בטלו רק 'שבת אחת' עפ"י איזה סיבה אבל אם רגילין לבטל הקריאה איזה פעמים אין להשלים בשבת שעושין מנין. עכ"ד. ויש ללמוד מדבריו תרתי, א. שיש להשלים תפילה אף שלא היה מניין וכדברי התשורת שי ושו"ת בצל החכמה, ב. שדוקא שהפסידו שבת אחת, אבל אם יש רגילות לבטל, אין להשלים.

ולכאורה בנידון שלנו, שמחמת המגיפה נוצר מצב שבקהילות רבות מפסידים שבת אחר שבת קריאה בתורה, אין להשלים. ואף שיש לדחות שכאן נכפה עלינו מן שמיא והאנו אנוסים בדבר, אולם מדברי האו"ז והרמ"א נראה שאין לחלק בדבר, ואף אם הרגילות היא מאונס, וגם אינו מסתבר שאם הפסידו חצי שנה של קריאות, שישבו בשבת אחת וישלימו את כל הפרשות, שהרי יש בכל טירחא דציבורא מרובה. אלא סומכים על הקהילות בישראל שכן קראו בתורה כסדר, וכמו כן היחידים משלימים את הפרשה עם הציבור בשניים מקרא ואחד תרגום, ואם רוצים ניתן להורות ליחידים שכל אחד ישלים לעצמו מחומש.

וכתב הגרש"ז אויערבך (ראה יו"ט שני כהלכתו פ"ט סע' י"א-י"ב, הליכו"ש עמ' קמ"ד) שבני חו"ל הנמצאים בארץ ישראל בשנים שאין קריאת הפרשיות שוה, ומפסידים שמיעת פרשה לשיטתם, שאין צריכים להשלים את מה שחיסרו, כיון שקריאת התורה היא חובת הציבור, אולם אם רוצים להשלים רשאים ושם הכריע (ככה"ח סק"ה בשם פתח הדביר, ונראה שאף לשערי אפרים שכתב שג' יקראו בפרשה הקודמת כפי שנהוג בפרשיות מחוברות, מכל מקום אינו לעיכובא כפי שכתב בבה"ל שם ד"ה קריאת) שדרך ההשלמה היא שהכהן עולה לקריאת כל הפרשה הקודמת, עם העליה הראשונה של חובת היום (אולם למעשה הורה לשואליו שאין צורך להשלים וכדלקמן). ועל אותו יסוד הוסיף (הליכו"ש שם הערה ט' ע"פ תשובה מכת"י), שציבור שהפסיד פרשה מפני שלא היו עשרה, לא ישלימוה בשבת שלאחריה, כיון שנחשבים כיחידים, אלא שהוסיף שם (ע"פ כת"י) שישלים כל אחד לעצמו מחומש.

יש לציין שהגר"א (תוספת מעשה רב אות ל"ד) החמיר על עצמו, כשיצא מבית האסורים לקרוא את כל ארבעת הפרשיות שהחסיר בהיותו שם. וכן מובא במהר"ם שיק (או"ח סי' של"ה) בשם החתם סופר, שכך נהג קדוש ה' רבי נתן אדלר זצ"ל. וכן מובא בספר פאר הדור (ח"ג עמ' ל"ד) שכן החמיר בעצמו מרן החזו"א, כאשר נאלץ להפסיד קריאה בתורה עקב מחלתו, וביקש שיקריאו לפניו את שתי הפרשיות הקודמות שהחסיר.

וראיתי שנשאל הגרשז"א (הליכו"ש שם הערה 16) האם יש להחמיר כדעת הגר"א, שהרי היה יחיד ואע"פ כן השלים, וענה להם: "האם מעלה אתה בדעתך שהנך בדרגתו של רבנו הגר"א ז"ל לנהוג בכל הנהגותיו". אולם נראה שאם מתקבצים כמה יחידים כאלו למניין ורוצים להשלים קריאה זו, תבוא עליהם ברכה.

בשורות טובות ישועות ונחמות!