משאבים

10 דקות זמן קריאה ("1981 מילים")

ישיבת אשה בין שני גברים ולהיפך ועבודה מעורבת

שאלה: 

 שלום רב האם מותר לאישה לשבת בין שני גברים ולגבר בין שתי נשים? כנ"ל לגבי עבודה? האם זו הלכה או מנהג? תודה רבה

תשובה: 

שלום וברכה ! ראשית כל ישר כח על הרצון לברר דרכה של תורה, במיוחד בעניינים חמורים אלו, ענייני צניעות, מידה קדושה שעם ישראל נתייחד בה מכל האומות. כעת נתייחס לגוף השאלות: א. לגבי ישיבה או מעבר של אשה בין שני גברים או של גבר בין שתי נשים. ראוי להזהר בכך לכתחילה, אך מעיקר הדין בשני המקרים האלו - אין איסור ממש, ובלבד שלא תהיה נגיעה אחד בשני (ראו בהרחבה אות א. 1). יש להדגיש שאם האשה לבושה בחוסר צניעות או שהאוירה באותו מקום היא אוירה של קלות ראש וכדומה - אין חילוק בין כמות האנשים. גם כאשר יושבים בצניעות, כאשר מדובר בישיבה הקרובה מאד אחד לשני, כגון באוטובוס או ברכב: יש מי שכתב- שמוטל על האיש להזהר ולהמנע מכך מראש, אלא אם כן אין ברירה אחרת, כיון שהדבר מביא להרהורים ובנוסף עלולים לגעת אחד בשני. עם זאת יש פוסקים שכתבו- שאין להמנע מכך כאשר יש צורך מסויים, וגם אם בטעות יגעו אחד בשני, אין בזה איסור כיון שאין מדובר על מגע של חיבה (אות א. 3-4). כמובן שאדם הרואה שמציאות מסויימת גורמת לו להרהורי עבירה וכדומה, יש לו לגדור את עצמו לפי מה שנכון לו. וכל גדר וסייג כזה או אחר שאדם קובע לעצמו – יש לעשותו ביישוב הדעת, בדרך ארץ ובלי לפגוע חלילה באיש או אישה. ב. עבודה של אשה עם גברים וכן להיפך אינה דבר של מה בכך. יש לשקול כל מקרה לגופו עם הרב שלכם או עם ת"ח הבקי בהלכות אלו ובפרט בהלכות ייחוד. בנוסף יש לבדוק עם עצמכם ועם בן זוגכם, האם הדבר נכון לכם, כמה הכרח יש בדבר, האם האוירה במקום זה היא רצינית ומכבדת או שמא יש במקום אוירה של קלות ראש וחוסר צניעות. יש לבחון כיצד משוחחים שם, האם בצורה מקצועית ועניינית או שיש נטייה לדיבור ידידותי וחברי מידי. שאלות אלו ואחרות יכולות להכריע את הכף לכאן או לכאן, אם מדובר במקום שניתן לעבוד בו מבחינה הלכתית, או במקום שלא ניתן לשמור בו על גדרי צניעות בסיסיים (ראו בהרחבה אות א 2-4 ואות ב.). כשיש הכרח לעבוד במקום מעורב, יש חובה הלכתית לשמור על הלכות ייחוד ועל גדרי צניעות, ולעשות כללים ברורים כדי לא להיכשל חלילה בדברים חמורים, דבר שלצערנו מתפרסם לעיתים לא רחוקות.  

מקורות: 

א. בנידון השאלה יש לדון בכמה היבטים, והדבר תלוי בגורמים המשתנים בשטח, לכן ודאי שיש לדון בכל מקרה לגופו. 1. בגמרא (פסחים קיא.) מובא שיש להזהר לעבור בין שתי נשים ולהיפך: "תנו רבנן שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין... והאשה... הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה, אם תחלת נדתה היא – הורגת אחד מהן. אם סוף נדתה היא מריבה עושה ביניהן...". ופירש רש"י, אין ממצעין- "לא יעברו בין שני אנשים". ואין מתמצעין- "לא יעבור איש אחד בין... שתי נשים". ולגבי סיום דברי הגמרא, כתבו התוס' שאין ההיזק נעשה מאליו אלא רק ע"י כישוף. ובברכי יוסף (שיורי ברכה סו"ס קצ"ה בשם הר"י מיגש) כתב כל מיני הרחקות יתרות שנהגו באשה נדה בכמה מקומות, אולם בשו"ת יבי"א (ח"ו יו"ד כ') העלה מדברי פוסקים רבים שאין דין זה האחרון להלכה אלא בימיהם שהיו נוהגים בהרחקות גדולות מאד (כדברי הרמב"ן על התורה ויצא ל"א, ל"ה), וראוי לבטל מנהג זה. ע"כ. כמו כן כל הדינים שהובאו בגמרא הנ"ל, לא נפסקו ברמב"ם ובדברי מרן השו"ע. בנוסף מדברי הגמ' בהוריות (יג:) "עשרה דברים קשים ללימוד... והעובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים". מבואר שהטעם הוא משום קושי בלימוד ושכחה, ומשמע לכאורה שדין זה אינו הלכה פסוקה ומחייבת אלא דבר שראוי להזהר ממנו. עם זאת יש לציין שבשו"ע הרב (שמירת הגוף ט'), ובהגהות הגרע"א, הביאו גמ' זו להלכה ונראה שחששו לה, וכן כתב בקיצור שו"ע (ד' ח'): "יש ליזהר שלא ילך איש בין שתי נשים... וכן לא יניחו האנשים שתלך אשה ביניהם". ובהערות של הגר"מ אליהו זצ"ל על הקיצור שו"ע העיר: שעיקר הטעם הוא משום צניעות (וראה בפסקי תשובה הקדמון סימן ר"ו בשם צדיקים שבשעת הדחק מועיל אם מחזיק מקל בידו או יחזיק בפאותיו או במשהו אחר). בכל אופן יש לברר האם הזהירות היא רק בהליכה או גם בישיבה, בשו"ת מנחת יצחק (ח"י ס"ח ב') הביא ששאלו אותו האם הקפידה שלא לעבור בין ב' נשים הוא דוקא בעובר ביניהם, או אף בעומד או יושב ביניהם, וכתב שם השואל שמלשון הגמ' משמע שכל האיסור הוא דוקא "לעבור" בין ב' נשים, משמע שאין קפידא בלשבת. וכתב השואל שבקונטרס ספר זכרון (אות ט"ז) נסתפק בזה. אך במנחת יצחק כתב שבגמ' מובא ד"אין ממצעין", ומשמע שאף בישיבה אין למצע, ולמעשה בסיום דבריו נשאר בצריך עיון. 2. ויש לדון האם גרימת נגיעה שאין בה חיבה מותרת, כתוב בתורה בפרשת קדושים (ויקרא י"ח ו'): "לא תקרבו לגלות ערוה". כוונת הדברים שהתורה מזהירה אותנו בקריבת נגיעה באשה, בין נשואה ובין פנויה (מ"ב ע"ה סק"ז), וכן נאמר בתורה (ויקרא י"ח י"ט) "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב", וזה כולל גם אשה פנויה (שו"ע יו"ד קפ"ג), אולם בילדה מתחת לגיל י"ב, משמע שהאיסור רק מדרבנן (ב"ש אהע"ז כ"א סק"ב, בח"מ, וגר"א שם). לדעת הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה שנ"ג) מדובר באיסור תורה ממש. הרמב"ן (השגות לספר המצוות שם) השיג על דברי הרמב"ם מהגמרא, וכתב שאין בכך לאו מהתורה, וז"ל: "אין זה עיקר מדרש בלאו הזה אלא קרא אסמכתא בעלמא". הב"י (יו"ד קצ"ה י"ז) הביא מחלוקת זו, ודן בדברי תרומת הדשן, בשאלה האם מותר לרופא לטפל באשתו נדה כאשר היא חולה. ונשאר שם בצריך עיון, האם לדעת הרמב"ם איסור נגיעה הוא אפילו במקרה של פיקוח נפש, וכתב "אע"פ שיש בו פיקוח נפש אפשר דאסור משום דהוי אביזרא דגילוי עריות". ובשו"ע (שם) פסק ע"פ תרומת הדשן: "אם בעלה רופא – אסור למשש לה הדופק". משמע מדברי השו"ע שאין כל היתר בנגיעה באשה אפילו בנגיעה שאינה של חיבה. מאידך הרמ"א פסק להקל. וכתב שם הש"ך (סק"כ) שגם הרמ"א סובר כרמב"ם, וכל מה שאסר הרמב"ם זה דוקא חיבוק ונישוק של חיבה ולא סתם נגיעה. והוסיף שלכן מותר לרופא לבדוק אשה אפילו שאין בה סכנה: "המנהג פשט שרופאים ישראלים ממששים הדופק של אשה אפילו אשת איש או גויה אע"פ שיש רופאים אחרים גויים, וכן עושים שאר מיני משמשושים ע"פ דרכי הרפואה". אולם יש פוסקים שלא הסכימו עם חילוקו של הש"ך (תוה"ש ס"ק ט"ו). בספר תורת הטהרה (פ"ה סע' פ"ו) נראה שהבין בדברי מרן השו"ע להחמיר אלא אם כן מדובר בסכנה, וז"ל: "אשה חולה שצריכה להיבדק אצל רופא מומחה, אם הדבר נחוץ ביותר, כגון שהיא חולה ממש, ואין שם אישה רופאה מומחית, מותרת להיבדק ע"י הרופא אפ' אם בודק אותה באותו מקום, אולם אם אין בכך צורך גמור אלא מחוש בעלמא שאפשר להתגבר עליו – אסור לה בהחלט להבדק אצל איש רופא". ואם כן הדבר לכאורה תלוי במחלוקת הפוסקים, וראה להלן. 3. בעניין ישיבה של גבר ואשה יחד, הדבר עלול להביא לקירבה ונגיעה אחד בשני. והנה בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב סימן יד) דן בזה: "בדבר הליכה בסאבוויי ובבאסעס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב"ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ"א מאי"ב, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אף איסור מדרבנן שלא הזכיר זה, ומפורש כן בש"ך (יו"ד סימן קנ"ז סק"י)", והוסיף לכתוב בהמשך: "וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה. ועם אשתו נדה כשצריכין לישב דחוקים יש אולי לאסור להב"י, אבל כיון שרוב האחרונים משמע שסברי כהש"ך, וגם להב"י אין ברור לאיסור דאפשר שאף בישיבה סמוכים אין לחוש לכוונת הנאה לכן אין לאסור". משמע מדבריו שאין איסור לשבת ליד אשה אפילו אם יושבים בסמיכות באוטובוס וכדומה, כיון שגם אם יגעו אחד בשני, אין זה דרך חיבה ולכן אין בכך אפילו איסור מדרבנן. אולם מדברי הגר"ש וואזנר זצ"ל (שו"ת שבט הלוי ח"ד סימן קל"ו), משמע להחמיר בישיבה ליד אשה מכמה טעמים (נגיעה והרהור) אם לא בלית ברירה כאשר נקלע למצב כזה: "...ואשר שאל בענין אנשים יראי אלקים שצריכים לנסוע באוטובוס מה עדיף אם לשבת ע"י אשה ויכשל לכל היותר בנגיעת בגדים בבגדים או לקום במקומו ולא ימלט מלהכשל בהסתכלות... איני מסכים לזה כלל, דודאי אסור לשבת על ידה כשיש במציאות לעמוד, דנגיעת בגד הוא ודאי ויכול לצמוח מזה נגיעת גוף על ידי בגד משא"כ איסור הסתכלות דאפשר וחייב לעצום עיניו, ועוד דגם כשיושב על ידה יבא להסתכלות, ועצם הישיבה ע"י ערוה מכניס הרהורים כידוע והוא בכלל התרחקות מעריות ובכלל מה דכ' אל תקרב וגו', כמובן שלפעמים איקלע למצב שצריך לשבת ע"י בלית ברירה ואז צריך לעשות כל טצדקי שלא ליגע בה בבגדה ואין להאריך בפשוט, ובודאי אין ללמוד קולא ממה שכ' הגה"ק בס' עזר מקדש". 4. חשש להרהורי עבירה בעניני צניעות, יש בזה איסור מהתורה שנאמר (במדבר ט"ו ל"ט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ובגמ' בברכות (יב:) ביארו חז"ל: "אחרי לבבכם – זו מינות (עבודה זרה)... ואחרי עיניכם – זה הרהור עבירה". ע"פ דברים אלו, הובא בשו"ע סימן שלם (אהע"ז כ"א) שעוסק בסייגים והרחקות של חז"ל כדי לא להגיע חלילה להרהורי עבירה, שעליהם נאמר בגמ' (יומא כט.): "הרהורי עבירה קשים מעבירה". וז"ל השו"ע (שם, א'): "צריך האדם להתרחק מהנשים מאד מאד (רמב"ם), ואסור לקרוץ... ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה, ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור (שבת סב:)... ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפ' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה (ע"ז כ:)... ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה (ברכות כד.)... ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין (רמב"ם)". האזהרה כאן מופנית לאיש, ולעיל ראינו בשו"ת שבט הלוי (שם) שכתב שעצם הישיבה ביחד מכניסה הרהורים, אלא אם כן אותו אדם יודע שהוא נשמר מלהרהר ואין דרך אחרת. אולם בשו"ת אז נדברו (ח"ה, מ"ח) כתב שמעיקר הדין הדבר מותר, ונטה להקל יותר, וכדעת האגרו"מ (הנ"ל), וסיים שם שלעיתים הדבר מביא לשיבוש, כגון שכבר יושב איש זקן ואשה אומרת לו לקום כדי לא לשבת מאחורה ליד גבר, "ואני כמה פעמים התנגדתי לזה, וטענתי כשהאשה יושבת ראשונה קשה להזהר מאיסור הסתכלות יותר... ועל זה יצאתי בכוחא דהיתרא דמותר לשבת בספסל אחד עם גבר במונית ואפשר להיזהר מנגיעה ממש ואפשר לשבת באופן שקל להיזהר מהסתכלות ומנגיעה". ונראה שהכל לפי המציאות ולפי אותו אדם, איך שמכיר את עצמו. יש להוסיף שיקולים אחרים אם מדובר ברב גדול וכדומה. כמו כן יש להזהר מהלבנת פני חברו ברבים , כאשר נמצאים במציאות כזו ומגיבים בצורה לא שקולה. ב. במקומות שעבודה של גברים ונשים יחד בלתי נמנעת - ראוי לנהוג בכללים ברורים, כיון שהמציאות הזו של גבר ואשה באותו חדר למשך זמן כה רב, כל יום, גורמת לעיתים לשחיקה בגדרי ההלכה. לדוג' פקידה שעובדת תחת בוס שנותן לה הוראות, ויוצא להם לדבר יחד שעות רבות סביב שולחן אחד, ועושים אחד לשני קפה וכדומה, הדבר הזה מביא לקירבה אסורה. ולעיתים מנסים להחניף אחד לשני וכדומה וודאי שאין לדברים אלו היתר, ועל זה נאמר "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (ראה שו"ע אהע"ז כ"א, א', ובביאור הגר"א שם). ואפילו אם מדובר באנשים יראי שמיים יש להשמר מאד בעניינים אלו כיון ש"אין אפטרופוס לעריות", ויש כמה איסורים חמורים שצריך להזהר מהם, כגון (מקורות באות א. לעיל) הרהורי עבירה, איסור הסתכלות, ואף יותר גרוע מזה (לא תחמוד וכו'). לכן ראשית כל יש לשמור על הלכות ייחוד, אין בהלכות ייחוד המלצה אלא דין הלכתי מובהק שלדעת רוב הפוסקים עיקרו מהתורה (שו"ת הרשב"א תקפ"ז, ריב"ש תכ"ה, שו"ע אהע"ז כ"ב, חכמת אדם קכ"ה), פרטי הלכות יחוד כתובים בספרי הפוסקים ויש ללמוד אותם. אצרף כמה גדרים טובים, יש להמנע מלעשות שיחות נפש וכדומה על נושאים שאינם נוגעים ישירות לתפקיד המקצועי. כמו כן דיבר בקלות ראש וליצנות, כגון לשלב בדיחות וכדומה בשיחות השגרתיות ודאי שאינו שייך. מחוץ לשעות העבודה יש להמנע מלשוחח אם אין הכרח אמיתי. יש להמנע לפנות אחד לשני בשמות חיבה וכדומה. כאשר רוצים לשבח אחד את השני, יש לשבח את העבודה שנעשתה ולא לשבח בתארים אישיים שיכולים ליצור חיבה. יש עוד להאריך בפרטי פרטים אך אין לדבר סוף והשתדלנו לתת כיוון כללי (יש עוד פרטים רבים בקונטרס העוסק בכללי הנהגה במקומות עבודה שחתומים עליו פוסקים רבים, כגון הג"ר חיים פנחס שיינברג זצ"ל והג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א, שפורסם בספר הצנע לכת פרק ה. סעיף ב., כמו"כ מומלץ לעיין עוד בקונטרס הייחוד של הגרש"ז אויערבך בספר שלחן שלמה על הלכות נידה). "יפה היא הצניעות שנאמר והצנע לכת עם אלקיך" (מדרש רבה). ברכת ה' עליכם, 

בברכה רבה, 

נזכר לברך ברכת האילנות בר"ח אייר
חמץ שנמצא לאחר הפסח למי שביטל ומכר חמצו

 

השתתף בבנית הארץ

כדי לממש את החזון שלנו ולבנות רבני קהילה שהם מנהיגים קהילתיים, כדי להצליח ולגבש קהילות ברחבי הארץ ולבנות אותן כמוקד של זהות יהודית שיודע לשלב אנשים מכל הסוגים, אנו זקוקים לעזרתכם. אנא תרמו לנו כדי שנוכל לבנות גשר ולחבר קהילות נוספות.

לתרומתך תהיה השפעה ישירה ומיידית על הצלחתנו.

תרמו עכשיו